החלטה בתיק ב"ש 2880/07

1.       ערר על החלטת בית משפט השלום קריות ( כב' השופטת הגב' א' קנטור), מתאריך 3.6.2007 בתיק ב"ש 385/07.

2.       בכתב האישום שהוגש לבית המשפט קמא נגד הנאשם, מואשם הנאשם בעבירות של התפרצות לדירת מגורים, פציעה בנסיבות מחמירות ותקיפה הגורמת חבלה של ממש.

          נטען בכתב האישום, כי בתאריך 23.5.2007 בשעות אחר הצהריים, נכנס העורר לדירתו של מר יפים רוכמן, הוא המתלונן, בכוונה לגנוב. העורר נכנס לדירה בעוד כמה מבני הבית שוהים בחלקיה האחרים. באותה עת שב המתלונן לביתו ומצא את העורר מחפש בחפציו. המתלונן תפס את העורר בכוונה לעכבו עד לבוא המשטרה, אך העורר ניסה להשתחרר מאחיזתו של המתלונן. תוך כדי כך  נטל העורר זוג מספריים שהיו מונחים בדירה, ודקר באמצעותם את המתלונן בידו הימנית.

          המתלונן לא שחרר את אחיזתו, ואז העורר נשך אותו בידו ימין, ליד הכתף, הטיח אגרוף בפניו, שרט אותו ביד שמאל וגרם לו לסימני שפשוף בבטנו. כתוצאה מאלה נזקק המתלונן לטיפול רפואי.

          שכנו של המתלונן, מר פיוטר גוייחמו נחלץ לעזרת המתלונן, אך גם אותו תקף העורר בכך שהכה אותו בפניו, בעט בבטנו וברגליו.

          נטען בכתב האישום, כי רק לאחר מאבק, הצליחו המתלונן, השכן גוייחמו ובנו בן ה- 17 שנים של המתלונן, לעכב את העורר עד לבוא המשטרה.

3.       גרסת העורר לאירועים הנזכרים היא, כי הלך בשביל הכניסה הסמוך לביתו של המתלונן, ואז המתלונן עב לידו ושאל אותו למעשיו. העורר טען כי באותה עת "הייתי לבד הלכתי הביתה". העורר מוסיף וטוען, כי המתלונן היה זה שתקף אותו, ובעזרת בנו בן ה- 17, דחפו אותו לתוך דירתו. לטענת העורר, היה זה המתלונן שניסה לדקור את העורר בזוג המספריים, אך העורר הצליח למנוע זאת ממנו ולהוציא המספריים מידו, ותוך כדי כך נדקר המתלונן מהמספריים.

          העורר מכחיש כי נכנס לדירת המתלונן על מנת לגנוב מתוכה.

4.       לצד כתב האישום שהוגש לבית המשפט קמא, הוגשה בקשה להורות על מעצרו של העורר עד לתום ההליכים.

          בתום הדיון בבקשה מצא בית המשפט קמא, כי קיימות ראיות לכאורה להוכחת העובדות המפורטות בכתב האישום, וכן קבע, כי קיימת עילה למעצרו של העורר עד לתום ההליכים, וזאת בשל העובדה, כי העורר עשה שימוש בנשק קר ופגע במתלונן.

          בנסיבות העניין, ולאור עברו הפלילי העשיר של העורר, והעובדה כי תלויים ועומדים עליו שני מאסרים מותנים, החליט בית המשפט קמא כי אין ליתן אמון בעורר, וחלופת מעצר לא תאיין את מסוכנותו. על כן נעתר בית המשפט קמא לבקשת המשיבה, והורה לעצור את העורר עד לתום ההליכים המתנהלים נגדו.

          על כך הוגש הערר שלפני.

5.       בחנתי את תיק החקירה, וכמו בית המשפט קמא אף אני סבור, כי קיימות ראיות לכאורה להוכחת הנטען נגד העורר בכתב האישום.

          המתלונן מסר בהודעתו מיום 23.5.2007, כי בהגיעו לביתו פגש בצעיר העומד  ליד שביל הכניסה לביתו, ומכיוון שלאחרונה אירעו מספר מקרים של פריצה לדירות המגורים באזור, שאל אותו המתלונן למעשיו. אותו צעיר השיב לו כי הוא ממתין לחבר. המתלונן מסר, כי ישר רץ לביתו ושם מצא את העורר עומד ליד הסלון. המתלונן תפס אותו בשתי ידו, אך העורר ניסה להשתחרר, ומקול צעקותיו של המתלונן התעורר בנו בן ה- 17 של המתלונן, וירד לעזור לאביו. תוך כדי כך העורר תפס העורר זוג מספריים, שהיו מונחים ליד מכשיר הטלפון, וניסה לדקור את המתלונן.

          בהודעה נוספת, מתאריך 27.5.2007, חזר המתלונן על גרסתו, ומסר על הפגישה עם הצעיר שעמד בתחילת שביל הכניסה לבית, ועל כך שלאחר שיחתו הקצרה עם אותו צעיר מיהר לביתו כיוון שחשש שמצוי בו פורץ. המתלונן הוסיף ומסר בהודעתו זו, כי בשעה שנכנס לביתו ראה את העורר בתוך הדירה פנימה, עומד בין המטבח לסלון הדירה, ומחטט בשולחן. שוב חזר המתלונן על גרסתו כי ניסה לעכב את העורר, ועקב כך התפתח מאבק אלים בינו ובין העורר, אליו הצטרפו לאחר מכן בנו בן ה- 17 והשכן, וכן על נטילת המספריים על ידי העורר, ודקירת המתלונן באמצעותם.

6.       בשלב הנוכחי אין בית המשפט נכנס לבחון את שאלת מהימנות הגרסאות המונחות לפניו, וכל שיש לבחון הוא האם קיימות ראיות לכאורה להוכחת כתב האישום.

          עם זאת, מוזר בעיני, שאם העורר נדחף בכוח לתוך דירתו של המתלונן, היה עליו להפעיל כוח כדי להשתחרר. לכל היותר יכול היה העורר להמתין בסבלנות לבוא המשטרה, שהוזמנה למקום, ולטעון בפני השוטרים כי המתלונן פגע בו ועצר אותו באופן לא חוקי. מעת שהמשטרה הוזמנה למקום, לא הייתה למתלונן סיבה לנהוג באלימות, שהרי אם היה תמים כפי שהוא מנסה לצייר את עצמו, היו לו טענות טובות, וחזקה שדווקא התנהגותו השקטה והלא אלימה, הייתה משכנעת את השוטרים שהיה זה דווקא המתלונן שפגע בעורר ולא להיפך. בכל מקרה ברור, שהגעת השוטרים למקום הייתה משחררת את העורר מהחזקתו בידי המתלונן, והייתה חוסכת את הצורך במאבק, במיוחד כאשר לטענת העורר עצמו, הוא היה נתון בסיכון משום שהמתלונן היה זה שעשה שימוש בזוג המספריים. מה המטעם לנסות ולהשתחרר מאחיזת מי שמחזיק בידו נשק קר, ועלו לפגוע בעורר, כאשר כוחות ההצלה מצויים בדרכם אליו, וישחררו אותו בשביו ללא כל אלימות וסיכון?

          מכל מקום, הנני סבור, כי הודעותיו של המתלונן, לצד הודעות בנו, שכנו, רעייתו ואשת השכן, יש בהן ראיה לכאורה להוכחת כתב האישום, ואין מקום להתערב במסקנותיו של בית המשפט קמא בעניין זה. כמו כן, אינני מקבל טענת ב"כ העורר, כי עוצמת הראיות אינה מספיקה כדי השמת העורר במעצר עד לתום ההליכים. אמנם, ההודעות העיקריות הן אלה של המתלונן מחד גיסא והעורר מאידך גיסא, אך אין לומר כי קיימת חולשה בראיות הלכאוריות שבידי המשיבה.

7.       ככל שהדברים אמורים בעילת המעצר, הרי נסיבות העניין מצביעות על מסוכנות בדרגה גבוהה שקיימת בעורר.